בשבילי, ערמונים תמיד יהיו קלישאה כיפית של חורף קר -תנור שמתלכלך וידיים שמקלפות בסבלנות קליפה עבה וקרום חום דקיק ואסרטיבי, חותרות אל בשר רך ו

"כשבחוץ שרקו רוחות הערב הקרירות הם הסבו אל שולחן האוכל, העיניים הרעבות דיברו וקרקוש צלחות חרס נשמע, הנה תיכף מגיע האוכל. כל המשפחה, גם הקטני

כמו ברפואה הסינית, אשר מייחסת לצבע הירוק איכויות של צמיחה, פריצה ותנועה מעלה והחוצה, כך גם המטבח הפרסי מכיר בשפע שמביא איתו הצבע הירוק- חג ה

החורף מסרב לבוא, זה אולי מוזר אבל אני יכול להבין אותו. כל ההתחממות הגלובלית הזו שכולם מדברים עליה קורה גם כאן, בגבעתיים. בראשי אני מדמיין...