לרובנו זה קורה, השקענו, נתנו למטופל שלנו רשימת חומרי גלם שמתאימים לו אישית, ושם בערך זה נגמר. למה ככה?

איך נוכל לעזור למטופל להפוך רשימת חומרי גלם מאיימת לצלחת מהממת?

איך ניתן לו מוטיבציה לאכול אוכל שמתאים וגם טעים לו, נחבר אותו טוב יותר לתהליך ונגרום לו להתאהב במטבח?

​

את סדנת יחסי מבשל-מבושל יצרנו בהתבסס על נסיון קליני שלנו ובעקבות היציאה שלנו מהקליניקה אל המטבח.

בדרך אספנו תובנות, חומרי גלם, שיטות הכנה (וגם כמה פירורים טעימים אבל זה פחות קשור הממ) שנועדו לעזור לכם לחבר את המטופלים והמטופלות שלכם ממקום נעים יותר לצלחת, יותר מתוך בחירה וחמלה ("מה אני אוהב") ופחות מתוך חוסר ברירה וקושי ("רק אל תיקחי לי את הקפה"), מתוך הבנה כי "מזון בונה אקלים פנימי", ועל זה בדיוק נדבר בסדנה.

 

יחד נרחיב את המרווח הלא מדובר שבין הרשימה היבשה שתלויה לה לבין המטבח החי והפועם שבבית.
נתבונן ביחסי מבשל-מבושל דרך הסירים במטבח, נבשל ונטעם כדי לראות איך אותו חומר גלם מקבל טוויסט אחר.