המפגשים בקליניקה מזמנים לי מפגשים מעוררי השראה עם מטופלות ומטופלים שבוחרים לעשות איתי דרך, לעבור תהליך, ועל זה אני מוקיר תודה. היום היה יום של מתכת, המילים פרידה וגבולות חזרו על עצמן בצורות שונות בהקשרים שונים, איפה לשחרר את מה שכבר לא נחוץ במעגל החיים שלנו ואיפה לעבות ולחזק את המעטפת שלנו כדי לשמור על מה שיש, על מי שיש בחיינו. לפעמים הטיפול מאפשר התבוננות בגבולות של חיינו, להבין עד כמה הם גמישים (או עד כמה לא) ולהיות מודעים להם. להרגיש מה קורה כשמשהו חודר דרכם, לא משנה אם זה וירוס או מילה לא נעימה, ומחולל תגובה בצורת סימפטום פיזי או רגש לא נעים. מה אז? עבודה במגע במהלך הטיפול יכולה לחבר את המטופל לגבולות הפיזיים שלו, לקשור את הקצווות שאולי נפרמו קצת בהליכה היומיומית ולהחזיר לו את התחושה בגוף. להזכיר לו בצורה הכי מוחשית שיש לו גבולות ששומרים עליו כל העת, עוטפים אותו.
להזכיר לו איפה הוא נגמר ואיפה האחר מתחיל. ולפעמים- רק זה, זה המון.
