עם השנים וההעמקה בעולם הטיפול, הבאתי אל חדר הטיפולים עוד צדדים שלי, את האהבה לקצב שמעולם לא נשכחה ממני הרגשתי בגוף, וכמי שמתופף על כל דבר ומוצא את הריתמוס הפנימי שאלתי את עצמי- רגע, מה יקרה אם הקצב יעבור דרך המטופל? איך זה ישפיע על התחושה בגוף, על החיוניות שלו, הנשימה והתנועה במרחב.
והרי הקצב כבר נמצא בכל מקום בחדר הטיפול, בקצב הפנימי של כל מטופל, זה שמביא אותו לטפל בעצמו, בדופק והנשימה (שלו ושלי) בקצב בו הטיפול מתקדם, בקצב בו זורם הצ'י של כל אחד מאיתנו ועוזר לחולל ריפוי והקלה על מה שכואב. אחד מענפי הטיפול של רפואה סינית, צ'י גונג, נותן הרבה מקום לקצב, הקצב בו התנועה מתרחשת במרחב, תנועת היחיד מול תנועת היקום בחוץ והתזמון בינהם. חשבתי לעצמי שכדאי לבחון את השפעת הקצב בטיפול בצורה קצת שונה.
אז במקביל לעבודה שלי עם מטופלים בכלים המסורתיים של הרפואה הסינית- דיקור, מוקסה, כוסות רוח, גוואשה וגם רפלקסולוגיה, התחלתי לשלב בסשנים תיפוף על הגוף למטופלים שהרגישו שהגוף שלהם מבקש את זה, קראתי לזה BeaTreat, חיבור של המילים beat(פעמה) ו- treat (טיפול).
התיפוף התמקד בעיקר בגב העליון, אבל לא רק, גם על צידי הידיים והרגליים, בהתאמה לאבחנה והעקרון הטיפולי, הקצב היה שם בשיח עם הגוף בטיפולים שונים- בתחושות של כאב, בעיות נשימה, עיכול, עייפות וחולשה ועם הנפש- בתשישות, דכאון, חרדה, טראומה וסטרס שהתבטאו בגוף, ביקשו להניע את מה שקפא, כדי לחזור להרגיש את הגוף פועם, רוקד מבפנים.
עם הזמן שחלף שמתי לב להבדלים בטיפולים בהם שילבנו קצב ותיפוף על הגוף- בסוף טיפולים כאלו יכולתי לראות את השינוי על פני המטופל, הבעת פניו פתוחה יותר, קולו צלול יותר, משהו זז שם, הכי פשוט ובסיסי שיש, מדהים כמה מהר זה השפיע, ועד כמה הגוף ידע לקחת את הטיפול לאן שצריך, לנתב את התנועה למקום שעומד, מאפשר לה להדהד במרחב הגדול הזה שנקרא הגוף, ואולי גם בנפש?
לטווח הארוך מטופלים סיפרו על תחושת חיות ואנרגיה טובה יותר, שינה טובה יותר, נשימה פתוחה יותר ותחושה ש"יש מקום פתאום". המכווץ והמכונס נפתח, משהו זז ומתווסת לו בתנועה שבין מה שמתחולל בפנים לבין מה שקורה מחוץ לגוף, מטופלים שסיפרו על חויה של ניתוק מהגוף ורצו "לחזור אל הגוף" כדי "להיות נוכחים בבית" סיפרו על תחושות של יציבות, בטחון, שקט, "אתה מרגיש מחובר יותר לגוף שלך, למציאות, לכאן ועכשיו".
וכמעט תמיד השיח עם קצב קשור לאיזור בית החזה, משכן הלב והריאות, שאחראיים לתזמון הדופק, הנשימה ומעגליות החיים. שניהם מתכתבים עם האופן בו אנחנו חווים את הרגע, בתקשורת שאנחנו מקיימים עם הסביבה ועם עצמנו, בכמה ניתן מול כמה נקבל, בדרך בה אנחנו מוציאים את עצמנו אל העולם.
לדעתי הם גם קשורים לקול שלנו בעולם, לכמה שומעים אותנו, וכמה חזק (או חלש) אנחנו משמיעים את קולנו, את מי שאנחנו. וכמה שהאיזור הזה ינוע בחופשיות רבה יותר, יהיה פחות מכונס ויותר נינוח, כך נחווה את היומיום שלנו. נשמע מוזר, אבל זה פשוט קורה.
ואני? אני ממשיך לשאול, לחקור ולגלות דברים נפלאים דרך הקצב בחדר הטיפולים, מלא הודיה למטופלים שלי, שמאפשרים לי את התנועה הזו במרחב המשותף, ונוכחים איתי בחויות של קצב שפוגש גוף.
דברו אלי עם הגוף זה הרבה יותר כדאי" זה יעשה את כל מה שזה צריך לעשות "אתה תראה את כל מה שאתה צריך לראות
תומר יוסף, "אני רוצה לזוז"
*קרדיט תמונה Quino Al on Unsplash
Comments