לפעמים נדמה לי שאני שייך למשפחת מאפיה אחת גדולה, זה קורה לי בעיקר סביב התקופה הזו של תחילת החורף, כשאני מגיע אל דוכן הירק בשוק ובקול שקט, שואל את המוכר "יש רשאד טרי?". משפט אחד כזה ומיד נפתחות להן שקיות ענק רטובות ומתוכן יוצאת ערימה של העשב הרענן עם ארומה מופלאה. כזו ששמורה רק למי שמכיר אותו מקרוב ... עבורי הוא טעם ילדות שהלשון עדיין זוכרת.
אני מסניף ממנו והוא מזכיר לי צלחת ירק עשירה שאבא מניח על השולחן בארוחת הצהריים או שישי בערב, צלחת ירק ("סבזי") שבגדול אומרת "הנה כל הגינה על השולחן, קחו תאכלו", רשאד שנח לו שם יחד עם צנוניות קטנות פריכות, זנבות בצל ירוק, טרגון (טרחון) וריחן פרסי. טעמים ירוקים שנועדו לאזן את הארוחה שלרוב יש בה אורז או תבשיל כבד כמו חורשט סבזי או חורשט בה , עם ארומה נעימה ופריכות שעוזרת גם לעכל את כל הטוב הזה בבטן. כל המשפחה יושבת ומלחכת עשב, כמו כבשים חמודות שאוכלות עם צלחת.
הרשאד מכיל כמויות גבוהות של ויטמין A, C, K ומינרלים נוספים. טעמו החריף, שמזכיר משהו בין חרדל לצנונית, נגזר מהיותו שייך למשפחת הכרוביים ,על אותה המשפחה נמנים גם החרדל הלבן והשחור, הוואסאבי, הרוקט והחזרת. כולם עם ארומה דומה ומעניינת.
מקור השם רשאד (رشاد) הוא מערבית ופרסית. שמו הבוטני של הרשאד הוא Lepidium Sativum ובאנגלית הוא נקרא garden cress (חשוב לא לבלבל בשם בינו לבין גרגר הנחלים שנקרא water cress) בעברית קוראים לו שחליים תרבותיים, בסין קוראים לו 独行菜] dú xíng cài]
במדינות רבות באפריקה משתמשים בזרעי הרשאד לטיפול במחלות של דרכי הנשימה כמו דלקת הסימפונות (ברונכיטיס) וקצרת (אסטמה), במדינות דרום אסיה הוא נפוץ כצמח מאכל וברפואה המסורתית נחשב במסייע בטיפול במחלות נשימה, שיעול וליחה (מכייח). לצמח מיוחסות גם תכונות כצמח עלול לגרום להפלה, אנטי דלקתי, מניע מעיים ומעורר חשק מיני. ברפואה הפרסית המסורתית הוא מומלץ גם להגברת כמות זרע הגבר.
כאן בארץ הוא גדל למשך תקופה קצרה בחודשי החורף, תוכלו למצוא אותו בעיקר בשווקים הפתוחים או בחנויות שמביאות המון עשבים ירוקים. בקשו אותו מהמוכר וקחו טעימה, נסו אותו ליד מרקים, תבשילים וגם כשדרוג לכריכים או סלטים. ומי יודע, אולי תתאהבו :)
אהבתם? זה הזמן לסמן לב אדום ואוהב כאן למטה ולשתף חברים!