בחזרה לעתיד עם צנצנת ביד

בעידן שלנו לא נפוץ לחכות הרבה זמן עד שהאוכל שלנו יהיה מוכן.

ואני מתכוון להרבה זמן.

נגיד 10 שנים.

בבית שבו גדלתי זה לא היה נדיר.

צנצנות מאובקות שהיו חבויות בבוידעם או מתחת לכיור הן האטום האמיתי בבית הוריי, וככה אני גם הולך לאט בדרכם ומתעצם גרעינית כל פעם בצנצנת אחרת.

על פי המנהג באיראן, שם נולדו הוריי, הוא להכין צנצנת כזו עם לידת תינוק או תינוקת וכשהוא מגיע לגיל מצוות או לחתונה פותחים את הצנצנת וכל האורחים נהנים.

צנצנת כזו היא אוכל של שמחות, ובכל פעם שיש אירוע חשוב ומשמח בצל כזה יגיע לשולחן, באותה מידה יכולים להיות אלה חצילונים ממולאים בשום ונענע יבשה, שום כבוש, שזיפי בוסר או שום פרסי (מוסיר).

כמו שאריק שר שום דבר לא ידוע, לא שנה, לא שבוע.

אבל אני מאמין בטוב, אז מצנצן היום את בצלי הקיץ האלה בחומץ, נענע יבשה ומלח כמו שלמדתי מאמא ושיאכלו גם הבנות שלי, לא בעוד חודש ולא בעוד שנה. אלא בעוד 10 שנים. קפסולת זמן של אהבה מהעבר שהולכת לחכות לנו בעתיד.

הבצל החריף חריף יהפוך למתוק מתוק שישמח לבבות. הוא הולך לנוח בצנצנת, להשחיר ולהיות עם טעם אלכוהולי חזק, הוא ישתנה, וגם אני.

ונתראה ביוני 2034.

*ואם בא לכם אפשר לפתוח את הצנצנת ולטעום גם אחרי חודשיים, רק קחו בחשבון שהטעם יהיה שונה, ולמעשה ישתנה ככל שיחלפו להן השנים, אז יש למה לחכות...

מנקודת מבט טיפולית הכבישה היא טכניקה של "אש קרה", ההתמרה של חומר הגלם, כאן הבצלים, היא איטית והופכת את הסוכר שבהם לאלכוהולי, כך שבאנרגטיקה ייחשבו הבצלים למחממים מאוד. לכן אינם יתאימו לסובלים ממחלות מעי דלקתיות, ריפלוקס, מעי רגיש ובעלי מערכת עיכול חלשה.

אם חשקה נפשכם בצנצנת כזו כך תכינו:

מקלפים כמה בצלים שנכנסים לתוך צנצנת עד שלא נכנסים יותר, ולפני שמכניסים חורצים כל בצלצל עד הליבה.

מוסיפים 2 כפות נענע יבשה (הכי טוב ביתית ואם לא אפשר קנויה) ועל זה -על כל ליטר חומץ כף אחת של מלח הימלאיה.

אוטמים ומנערים.

מניחים במקום מוצל ללא שמש ישירה (המהדרין שמים במקום קריר וחשוך) ומחכים. שנה ועוד שנה. ובאירוע משמח פותחים ונהנים לצד ארוחה עשירה וקולות צחוק מתגלגל.

בתיאבון ונתראה ב2034!