אין דבר שקורה בחיים ואי אפשר להקביל אותו למטבח. בין אם מדובר בתהליך ארוך או רגע מדויק בציר הזמן - המטבח הוא החיים עצמם. לידה, חיים ומוות יכולים להתרחש גם בקערה, סיר או צנצנת בכל רגע נתון, במעגל מחזורי מהפנט. גם הרגעים הקטנים של השקט מתחבאים להם בקיצוץ ירקות או מעל סירים רוחשים. כי הכל, אבל הכל, זה צ'י. הכל אחד.
בשנים האחרונות אני חולק את האהבה, הידע והניסיון שלי בבישול ותזונה עם מטופלים שמגיעים לטיפול, כחלק ממטרה גדולה יותר, להעניק להם כלים תזונתיים טובים יותר, ולהמחיש את העובדה שיש להם חופש בחירה גם כשהם נכנסים למטבח.
יחד אנחנו חושבים על חומרי גלם ושיטות הכנה שמתאימות לאורח החיים שלהם, כדי שיוכלו לעשות שינוי אמיתי בתזונה היומיומית שלהם. ומהם מרכיבים המלצות תזונה מותאמות אישית.
כי לקבל דף תפריט ששמים על המקרר זה דבר אחד, אבל לתכנן, להכין וליישם המלצות תזונה זה דבר אחר, בשביל זה אנחנו צריכים דרייב, סיבה מספיק טובה (וטעימה) לקום בשבילה קצת יותר מוקדם, או לשנות את סדר העדיפויות שלנו, כדי שאפשר יהיה להרגיש טוב באמת כשהצלחת נמצאת מולנו, ולא רק כי צריך.
לא מעט פעמים יוצא שהמטופל ואני עושים "תשאול ברוורס" , חוזרים למנה כלשהי שהכין, מתייעצים ומוצאים דרך לשנות חומר גלם או לתקן תיבול כדי לתרום ל"חויית המשתמש" שלו במטבח.
וכמה מילים לגבי שיטות הכנה- מה שעשוי להיראות טריויאלי למתבונן מהצד הוא בעצם אחד ה"טריקים" הכי נהדרים בטיפול דרך המטבח. אם יש מטופל שחי על כריכים ופאסט פוד ומעוניין לשנות את הרגלי התזונה שלו, הליכה איתו יד ביד בשיטת הכנה שמותאמת לאורח חייו ולעקרון הטיפולי שמנחה אותנו (למשל להכין בכל יום סלט, או מנה אחת מבושלת בשבוע, שבונים אותה יחד) יכולה להראות לו איך הוא יכול להכין אוכל אמיתי וטעים שגם מתאים לו, ותורמת לתחושת המסוגלות שלו במטבח.
המאמץ שווה את זה בהחלט. האופן בו כל מטופל בוחר, מכין וצורך את האוכל שלו משנה משהו בסדר העדיפויות הפנימי שלו ונשאר איתו קדימה, גם אחרי הטיפול.
כי זה כל היופי, עדיף לתת למטופל חכה, מאשר להאכילו בדג אחד בכל יום.
Comments